מאיפה מגיע החשמל לעמדות?
בבניין יש לרוב חיבורים נפרדים לדירות ולשטחים המשותפים. לפני תכנון הטעינה בודקים מאיזה חיבור יוזנו העמדות, מה מצב הלוחות והכבילה ומה ההספק הפנוי בו, לצד הצריכה הקיימת של מעליות, תאורה ודירות.
אין פתרון אחד שמתאים לכל בניין, וגם מספר החניות לבדו אינו מספיק כדי לקבוע כמה עמדות אפשר להתקין. המחשבון באתר נותן הערכה ראשונית. סקר הנדסי בבניין נותן תשובה מדויקת.
תשתית משותפת, שימוש אישי
לא צריך לבחור בין תשתית משותפת לעמדה פרטית: אפשר לבנות תשתית משותפת, ועליה עמדה פרטית לכל דייר שרוצה. התשתית המשותפת יכולה לכלול לוחות, תוואי כבילה, תקשורת וניהול עומסים, והעמדה בחניה משמשת את הדייר שמחובר אליה.
כשהעמדות מחוברות למערכת ניהול, כל טעינה נמדדת וכל דייר מקבל חיוב אישי לפי הצריכה שלו. הוועד לא מחלק חשבונות ולא מתווכח על מספרים.
כדאי להגדיר מראש איך מצטרפים בהמשך ומה כבר נכלל בהקמה הראשונה. האפשרות להרחיב תלויה בתכנון ובקיבולת התשתית, ולכן אפשר להתחיל בכמה דיירים ולהוסיף עמדות לפי ביקוש.
מה עושה ניהול העומסים?
המערכת מתאימה את ההספק לעמדות לפי ההספק שהוגדר והצריכה הנמדדת, בלי לחרוג מהחיבור. כשיותר רכבים נטענים במקביל, ייתכן שכל אחד יקבל הספק נמוך יותר. לכן צריך לבדוק גם כמה אנרגיה נדרשת לרכבים וכמה זמן הם חונים.
אילו עלויות צריך להסדיר?
חשוב להבחין בין הקמת התשתית המשותפת, התקנת העמדה והחיבור לחניה, עלות החשמל או תעריף הטעינה ודמי השירות השוטפים. כדאי גם להגדיר למי שייכים רכיבי התשתית ומה קורה כשדייר מצטרף או מפסיק להשתמש בשירות.
מי מתחזק ומי עונה לדיירים
כדאי להחליט מראש למי הדיירים פונים כשיש תקלה. בבניינים שאנחנו מנהלים, הם פונים ישירות למוקד שלנו, וחלק מהתקלות מטופלות מרחוק.
חמש שאלות שכדאי לוועד לשאול
אפשר לקחת את הרשימה לכל שיחה עם ספק, ולהשוות הצעות לפיה:
- על איזה חיבור חשמל מבוסס הפתרון, ומה נבדק לפני ההצעה?
- כמה עמדות מתוכננות בשלב הראשון, ומה נדרש להרחבה?
- מה משלם הבניין ומה משלם כל דייר, בהקמה ובשימוש השוטף?
- מי מטפל בדיירים ובתקלות, ומה כלול בדמי השירות?
- למי שייכת התשתית, ומה קורה בסיום ההתקשרות?
המדריך כללי ואינו ייעוץ משפטי.